פסיכותרפיה אינטגרטיבית רואה את האדם כמערכת אנושית שלמה: גוף, נפש ורוח - ולכן מתייחסת באופן מערכתי לכל רבדי הקיום, מתוך הבנה עד כמה הם שלובים ומשפיעים זה על זה.

התהליכים מבוססים על דיאלוג דינמי, בדומה לתהליכים פסיכולוגיים קלאסיים, אך משלבים גם הבנה טיפולית של מופעי הגוף (למשל: התכווצות גופנית הנובעת ממתח נפשי) והרוח (למשל: השפעת אמונות המטופל).

אחד מיסודות הגישה הוא יצירת מרחב טיפולי אמפתי, מקבל ומכוונן - שמאפשר תהליכי עומק אישיים.

התהליך הטיפולי בדרך כלל ארוך-טווח (אך לא בהכרח) ועשוי לכלול, בהתאם לצורך והאדם:
עבר – עיבוד טראומות ואירועי חיים. תהליכי ריפוי, שחרור ואיזון. חקירת דפוסים, משמעויות ונרטיבים. חלקי עצמי-קבלה ואינטגרציה.
הווה – התמודדות עם שינויים, משברים והתרחשויות נוכחיות; שחרור אמונות מגבילות וטיפוח אמונות מיטיבות; פיתוח היכולת לעבוד עם רגשות כמנוע לצמיחה והתחזקות; רכישת כלים לוויסות רגשי, הפחתת מתח וחרדה, ובניית חוסן נפשי. טיפוח היכולת לחוות הנאה, סיפוק ושמחה מהטוב שבחיים.

במידת הצורך, משולבים גם כלים טיפוליים אינטגרטיביים, כגון:

• עבודה דרך תחושות גוף – לטיפוח חיבור פנימי, הבנת מסרים פנימיים וחיצוניים, ועיבוד מטענים רגשיים הגלומים בגוף (בהשראת שיטות ההתמקדות ו־Somatic Experiencing).

• עבודה עם דמיון – כאמצעי גישה ללא מודע ולוויסות והרפיה (בהשראת שיטת הדמיון המודרך).

• דיאלוג בין חלקי עצמי – להיכרות, קבלה ואינטגרציה בין חלקי עצמי (בהשראת גישת הגשטלט, IFS ועוד).